<h1>חדושי תלמיד הרשב"א והרא"ש — ב"ק</h1>
<h2>דף ז:</h2>
[ב"ק ל"ג ע"ב] קדמו בעלי חובות והגבוהו בין חב עד שלא הזיק בין הזיק עד שלא חב לא עשה כלום שאין משתלם אלא מגופו בשלמא הזיק עד שלא חב נזקים קדמי, פי' וכי היכי דאם מכרו חוזר ניזק וגובה ממנו כדאמרינן לעיל, הכי נמי בשקדם בעל חוב מאוחר וגבה אותו, אלא חב עד שלא הזיק בעל חוב קדים, ואפילו הזיק עד שלא חב שמעת מינה בעל חוב מאוחר שקדם וגבה מה שגבה לא גבה פי' והאי פלוגתא היא בפרק הכותב, לא לעולם אימא לך מה שגבה גבה כלומר ומכאן לא תיפשוט ואע"ג דאם מכר בעל חוב גובה ממנו שאני לוקח דאיהו דאפסיד אנפשיה אבל בעל חוב מאוחר דלא שייך ביה האי טעמא מה שגבה גבה ושאני הכא דאמר ליה אלו גבך הוה מי לא הוה גבינא מיניה כלומר כי היכי דהוה גבינא מיניה אי הוה גבך השתא נמי גבינא מיניה דאנא שעבודי עליה רמי ולא על שאר נכסים ואת דרמי שעבודך על שאר נכסים זיל לגבי שאר נכסים, ומיהו היכא דלא רמי שעבודיה דבעל חוב אלא על שור זה כגון שעשאו לו אפותיקי מפורש אין הניזק גובה ממנו דאמר ליה בעל חוב אלו גבאי דידי הוה הוינא נטרנא ליה ומשום פשיעותא דבעל שור לית לי לאפסודי דהא לאו שומר דידי הוה ולקמן פרק שור שנגח ד' וה' יתבאר דין זה בס"ד. ואע"ג דאמרינן הכא לא לעולם אימא לך בעל חוב מאוחר שקדם וגבה מה שגבה גבה, אנן קי"ל כמאן דאמר בעל חוב מאוחר שקדם וגבה מה שגבה לא גבה בקרקע אי נמי במטלטלין דשעבדינהו אגב קרקע, והכא לרווחא דמילתא הוא דבעי לאוקומי בריתא לכולי עלמא ואפילו למ"ד מה שגבה גבה אע"ג דלא קי"ל כותיה, והכי אסכימו כלהו רבוואתא ז"ל ובמקומה פרק הכותב נאריך בה בעזר העוזר.
<h2>דף יד:</h2>
[ב"ק ל"ג ע"א] מתני' שני שורים תמין שחבלו זה את זה משלמין במותר חצי נזק שניהם מועדים משלמין במותר נזק שלם אחד תם ואחד מועד [מועד] בתם משלם במותר נזק שלם ותם במועד משלם במותר חצי נזק, (תם באדם משלם במותר חצי נזק), וכן שני אנשים שחבלו זה בזה משלמין במותר נזק שלם אדם במועד ומועד באדם משלם במותר נזק שלם אדם בתם ותם באדם [אדם בתם משלם במותר נזק שלם תם באדם] משלם במותר חצי נזק ר' עקיבא אומר אף תם שחבל באדם משלם במותר נזק שלם. אומר מורי הרא"ש נ"ר דכי אמרינן בשני שורים שחבלו זה בזה משלמין במותר דוקא שחבלו זה בזה כאחת אי נמי אחר שעה שחבל האחד חזר האחר וחבל בו אבל אם השני חבל בראשון בשעת חמום הראשון חייב והשני פטור דהוה ליה כמשסה כלבו של חברו בעצמו שהוא פטור לכ"ע, וכן כתב רבנו מאיר הלוי ז"ל. והא דקתני שני בני אדם שחבלו זה בזה דוקא שחבלו זה בזה כאחת אי נמי אחר שחבל הראשון קם הנחבל ורדף אחריו וחבל בו אבל אם כמציל את עצמו חבל בו הראשון חייב והשני פטור דהא קי"ל עביד איניש [דינא] לנפשיה וכדאמרינן בריש פרקין דכי כתיב וקצותה את כפה דוקא בשיכולה להציל על ידי דבר אחר, ולא מבעיא כדי להציל את עצמו אלא אפילו להציל לאחר נמי פטור דומיא דהא דאמרינן לעיל דלאפרושי מאיסורא שרי להכות את חברו אם אינו יכול למנעו בדבר אחר. ומשמע דשני שוורים תמין שחבלו זה בזה ונאבד אחד מהם אין בעל השור הנאבד משתלם מן האחר אלא המותר אבל מה שיצא כנגד מה שחבל אותו שברח בזה אין לו להשתלם ממנו, ולא מבעיא לר' עקיבא דאמר יוחלט השור אלא אפילו לר' ישמעאל דאמר יושם השור הוי דינא הכין, ומשום האי צריכותא מתניא כלה מתני'. ונראה מדברי רש"י ז"ל דאחד מועד ואחד תם שחבלו זה בזה בשוה יצא זה בזה ואין המועד משלם כלום אלא כשחבל יתר ממה שנחבל אז משלם במותר נזק שלם.
[ב"ק ל"ג ע"א] תנו רבנן כמשפט הזה יעשה כמשפט שור בשור כן משפט שור באדם מה שור בשור תם משלם חצי נזק מועד משלם נזק שלם [אף שור באדם תם משלם חצי נזק ומועד נזק שלם]. ר' עקיבא אומר כמשפט הזה כתחתון ולא כעליון, פי' כתחתון היינו מועד דכתיב בתר תם, יכול לשלם מן העליה נמי הוקש לתחתון ת"ל יעשה לו מגופו משלם ואינו משלם מן העליה ורבנן האי הזה למה לי, בשלמא כמשפט איצטריך בין למ"ד פלגא נזקא קנסא בין למ"ד ממונא. למ"ד קנסא איצטריך סד"א כיון דנגח אדם דאית ליה מזלא נפק מחזקת שמור ומשלם נזק שלם קמ"ל, ולמ"ד ממונא איצטריך סד"א כי חס רחמנא עליה לשלומי פלגא נזקא היכא דנגח בהמה אבל נגח אדם לא קמ"ל, אלא הזה למה לי לפטרו מד' דברים, פי' ומכמשפט לא אתיא דכיון דבשור בשור לא שייכי ד' דברים דצער ובשת ליכא ורפוי ושבת בכלל נזק הוא שהרי שמין כמה היה שוה קודם לכן וכמה שוה עתה, נמצא שישלם לו שיוכל לקנות שור בשורו, אבל לאדם על כרחו צריך לרפות את עצמו ואיכא נמי שבת, וכיון שכן לא הוה ילפינן שור שהזיק אדם משור שהזיק שור. ור' עקיבא לפטרו מד' דברים מנא ליה נפקא ליה איש בעמיתו ולא שור בעמיתו ורבנן אי מההיא הוה אמינא הני מילי צער לחודיה פי' וכ"ש בשת אבל רפוי ושבת כי נזק דמי דהא מחסר ליה ממונא קמ"ל. וקי"ל כרבנן.
